כתבות וחדשות

במקור הופיע ב:

אפיק אגרות החוב נחשב לאפיק ההשקעה הסולידי של המשקיעים ולכן יש לחלק בתבונה את ההשקעה בחלק זה של תיק ההשקעות. במצבי שוק מסוימים, חלוקה נכונה של ההשקעה בתיק האג"ח בין האפיק השקלי לאפיק הצמוד עשויה להעניק למשקיעים תשואה ריאלית משמעותית. ניתוח נתוני השוק כיום מעלה תהיות שמא אנו נמצאים בסיטואציה שכזו.

ישנם מספר דרכים בישראל לאמידת ציפיות האינפלציה – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מבצעת סקרים בציבור ובנק ישראל משתמש בחזאים מקצועיים. בנוסף, בשל קיומו של שוק אגרות חוב סחירות, נוהג השוק לגזור את האינפלציה באמצעות חישוב ההפרש בין מחירי האג"ח הצמודות והלא צמודות (הממשלתיות) בשוק ההון. דרך חישוב זו נותנת ביטוי להחלטות ההשקעה ולתמחור השוק על ידי הציבור.

כיום, עומדות ציפיות האינפלציה הנגזרות משוק ההון על מעל 3%. רמת ציפיות שכזו, הינה בגבול העליון של יעד האינפלציה ואף מעלה חששות להתפרצות אינפלציונית. בעולם, נתוני המאקרו מלמדים דווקא על מגמה הפוכה ומעלים חשד שמדובר בתמחור יתר של השוק. ניתוח אינדיקאטורים מובילים מהתקופה האחרונה מראה כי האינפלציה עשויה להיות נמוכה משמעותית. במקרה שכזה, משקיע נבון יוכל להשיא את רווחיו על ידי חלוקה נכונה של תיק האג"ח שלו.

נתוני השוק מלמדים על לחצים דיפלציוניים משבר החוב באירופה הממשיך להיות רלוונטי גם כיום, הביא מאז פריצתו לתיסוף של השקל בכ- 15% עד 20% מול המטבעות האירופאים. התחזקות השקל גורמת להוזלת עלויות הייבוא מאירופה. הוזלה זו, צפויה בסופו של דבר להתגלגל לצרכנים כאשר ירד מחירם של מוצרים מיובאים.

המשבר באירופה גם גרר ירידה בביקושים, ואלו צפויים להמשיך ולרדת עקב תוכניות הצנע עליהן דובר לאחרונה. ניתן לראות שמתחילת השנה נתוני המכירות הקמעונאיות באירופה היו מתחת לתחזיות ולכן סביר להניח שתתרחש שם ירידה בביקושים גם למוצרים ישראליים. משום שהייצוא מהווה כ- 40% מהתוצר הישראלי ולערך 30% מהייצוא מופנה לאירופה, עולה כי 12% מהתוצר המקומי חשופים לירידה בביקושים מאירופה. הירידה הצפויה בייצוא עשויה להגדיל את פער התוצר השלילי במשק ובנוסף קיים חשש שפגיעה ביצואנים תגרום לפיטורים ולירידה בצריכה הפרטית.

אינדיקאטור נוסף, הוא הירידה העולמית במחירי הסחורות החקלאיות והנפט. סוכר, סויה וחיטה לדוגמא, ירדו בלמעלה מ- 10% מתחילת השנה, ומחירי הנפט ירדו בכ- 15% בחודשיים האחרונים ובלמעלה מ- 9% מתחילת השנה. מגמת ההתמתנות של מחירי הסחורות והנפט בעולם, באה על רקע הירידה בביקושים והצמיחה הנמוכה בעיקר במדינות המפותחות. בנוסף, על פי דו"ח הדיונים המוניטאריים של בנק ישראל מיוני, במרבית המשקים המפותחים ישנם פערי תוצר גבוהים יחסית הגורמים לירידה באינפלציה וביפן אף קיים חשש להתפתחות דפלציה. התמתנות האינפלציה במדינות המפותחות, צפויה להיות בעלת השפעה ממתנת גם על מדד המחירים בישראל וכמובן שירידה במחירי הסחורות והנפט צפויה להביא להורדת מחירים גם לצרכן הסופי.

ומה בישראל בעל השפעה ממתנת על מדד המחירים? בין ההשפעות הממתנות המקומיות על מדד המחירים, ניתן למנות את פער התוצר השלילי הקיים עדיין במשק. גם סעיף הדיור שמשך עד כה את האינפלציה למעלה (באמצעות ההשפעה על מחירי השכירות), עשוי בעתיד להיות בעל השפעה ממתנת. בחודשים האחרונים נעשים ניסיונות מצד משרדי הממשלה ובנק ישראל להורדת מחירי הדיור. אמנם עד כה ללא הצלחה, אך הכיוון ברור. בתחילת יולי פרסם המפקח על הבנקים הנחיות המקשיחות את התנאים למתן משכנתאות, רשות המיסים המליצה לאוצר להגדיל את מס הרכש על דירה שנייה ולחייב קבוצות רכישה בתשלום מע"מ ולפני מספר שבועות המליצה להגדיל את נטל המס על קבוצות הרכישה. ניסיונות אלו יחד עם היוזמה לשחרור קרקעות מצד מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון, עשויים להתחיל ולשאת פרי בחודשים הקרובים ולייצב את מחירי הדיור ובהמשך לייצב גם את מחירי השכירות אשר נכללים במדד המחירים לצרכן.

חיזוק נוסף להערכה כי לא קיימים לחצים אינפלציוניים משמעותיים במשק הגיע מחטיבת המחקר בבנק ישראל שפרסמה לאחרונה כי היא צופה לרמת אינפלציה של 1.8% ב-12 החודשים הקרובים ורמת אינפלציה של 1.3% לשנת 2010. בנוסף, הנגיד - סטנלי פישר, השאיר ביולי את הריבית ברמה הנמוכה של 1.5% למרות הנתונים על צפיות האינפלציה הנגזרות משוק ההון. נראה כי גם הנגיד מעדיף להתייחס כרגע לסיכון בקיומו של פער ריביות גדול, מאשר לפעול לצמצום לחצים אינפלציוניים.

יש לשים לב שממסמך עיקרי התקציב הדו שנתי ל 2011-2012 שפורסם לאחרונה על ידי משרד האוצר, עולה כי ככל הנראה הממשלה תחל במתווה של העלאת מיסים עקיפים. המס על הסיגריות כבר הוטל וצפוי להיות בעל השפעה של 0.13% על מדד המחירים לצרכן וההשפעה הכוללת של העלאת המיסים צפויה להיות סביב 0.4% על המדד. משום שמדובר בהעלאת מיסים חד פעמית עליה זו תורגש רק בטווח הקצר.

דרך השקעה מומלצת לדעתנו, זה הזמן בו על המשקיעים להגדיל את החשיפה באפיק השקלי למשקל יתר על חשבון האפיק צמוד מדד. בדרך זו, ככל שהאינפלציה העתידית תהיה נמוכה מהצפיות בשוק ההון, המשקיעים באפיק השקלי ירוויחו כיוון שהריבית הריאלית שתתקבל תהיה גבוהה יותר מזו הגלומה כעת בשוק.

ישנן שלוש חלופות עיקריות המאפשרות למשקיעים לעשות זאת – • דרך ראשונה, היא על ידי השקעה במדדי אג"ח ממשלתיות שקליות, עם עדיפות לטווח של 2-5 שנים. הטווח הקצר-בינוני עדיף בכדי לצמצם את הסיכון של עלייה עתידית בתשואות. כיום נסחר המדד הממשלתי השקלי המדובר במח"מ של 3.25 ובתשואה של 3.22%. • דרך שנייה, היא השקעה במדד התל-בונד השקלי. מדובר במדד המאגד את אגרות החוב הקונצרניות השקליות שאינן צמודות מדד. לאחרונה נוספו לתל בונד השקלי, מספר אגרות איכותיות והוא כולל כיום 24 אגרות. המדד בעל מח"מ של 3.77 שנים. השקעה בתל בונד השקלי יכולה להעניק למשקיעים תשואה עודפת של 1.7% על פני השקעה באפיק הממשלתי, כמובן עם כל הסיכון הכרוך בכך.

• דרך שלישית, היא השקעה סלקטיבית באגרות חוב שקליות ממשלתיות או קונצרניות. אך בכדי לנקוט בדרך השקעה שכזו על המשקיע לבחון מראש את איכותן של האיגרות אותן הוא רוכש והוא גם מאבד את יתרון הפיזור שבהשקעה במדד.

למשקיע הפשוט, כל האפשרויות הללו נותנות תשואה עדיפה על פני פיקדונות בנקאיים. אך כמובן לטווחים ארוכים יותר וחלקם ברמת סיכון גבוהה יותר.